פחד ובלבול אחזו במאות הישראלים שהתעוררו באישון ליל באי קוס. ב-21 ביולי הורגשה באי היווני רעידת אדמה בעוצמה 6.7 שהמוקד שלה היה כעשרה קילומטרים מדרום לעיר הטורקית בודרום, בעומק הים. בניינים באי קרסו, שני תיירים נהרגו ומאות בני אדם נפצעו.
"הייתי עם הטלפון שלי במיטה וחברה שלי שטפה פנים", נזכר דורון זיני, בן 18, שנסע לקוס עם חברתו ועוד זוג חברים לחופשה לפני גיוסו לצה"ל. "זה התחיל בהדרגה, לאט, אני חשבתי שמישהו מזיז את המיטה וחברה שלי שאלה אותי מחדר האמבטיה למה אני קופץ בחדר. ואז זה היה מטורף, פתאום ראיתי את הקיר מולי נסדק והתקרה התחילה להתקלף. התחושה הייתה כאילו מישהו מנער אותנו בתוך קרטון. קפצתי מהמיטה עם פיג'מה, תפסתי לחברה שלי את היד ורצנו החוצה".
מדינת ישראל נמצאת על השבר הסורי-אפריקאי באזור מועד לרעידות אדמה. מכיוון שאיש אינו יכול לחזות את עוצמתה של רעידת האדמה הגדולה, מדינת ישראל החליטה שהיא נערכת למצב שבו תיאלץ לתת מענה ל-7,000 הרוגים, 8,600 פצועים בינוני וקשה, כ-28 אלף מבנים הרוסים או שניזוקו קשות ולכ-850 אלף אנשים שילונו ברחובות בימים הראשונים (עקב חשש לחזור לבתים) שיהפכו כעבור מספר שבועות לכ-170 אלף חסרי קורת גג. מדובר בממדי אסון שישראל אינה מכירה. ישראלים שהיו באי קוס וחוו את רעידת האדמה חשו על בשרם את עוצמתו של הטבע ואת פוטנציאל ההרס הגדול של תופעה זו.
איך מרגישים בזמן רעידת אדמה? מה קורה בדקות ובשעות שאחריה? מה אפשר ללמוד ממה שקרה באי היווני? שלושה ישראלים שהיו בקוס מספרים על החוויה שלהם ומה הלקחים שיש להפיק ממנה.
"חששנו לגורלן של החברות, לא היה לנו מושג מה קרה להן"
נועם מוסרי, בת 18 מחולון, נסעה עם עוד חמש מחברות לקוס במסגרת טיול לפני צבא. הן הגיעו ביום רביעי בערב, יומיים לפני הרעידה, ונהנו מחופי האי ומחיי הלילה. בלילה שבו רעדה האדמה הן בילו במועדון לילה. "רקדנו", מספרת מוסרי, "לא שתינו כלל, ואז הרגשנו שכל המועדון נוטה הצדה, שאנחנו 'נופלים' החוצה, שמענו בקבוקים נופלים ונשברים. חשבנו שזה פיגוע בהתחלה, זאת המחשבה הראשונית שהייתה לי. רצנו החוצה והרגשנו שקשה ללכת כי האדמה זזה ואין שיווי משקל. היה חושך מוחלט כי החשמל נפל וחיפשתי את החברות שלי סביבי. מצאתי שלוש מהן. ראינו בניין שקרס והבנו בשלב הזה שזאת רעידת אדמה. לא ידענו לאן לרוץ כי בצד אחד היה הים ואולי יבוא גל צונמי ובצד השני קורסים בניינים. רצנו בשדרה לעבר המלון. חששנו לגורלן של שתי החברות הנוספות, זה היה מפחיד, לא היה לנו מושג איפה הן ומה קרה להן. רק אחרי שעה ארוכה במלון הגיעו שתי החברות הנוספות".
לי ביטון בת ה-24 נסעה לחופשה עם חברתה באי. הן נחתו בו ביום חמישי והספיקו ליהנות מעט מהמלון בו לנו לפני שעלו לחדרן לישון. "התעוררנו מהרעידה ולא הבנו מה זה, אחר כך הייתה תחושה שלמן רגיעה ואז זה הלך והתעצם, זה בא בעוצמה שגרמה לנו לזנק מהמיטה. רצנו החוצה לכיוון המדרגות והן היו סדוקות, כולם פחדו שהן יתמוטטו", היא מספרת. "ירדנו ללובי, מישהו שם, כנראה הקב"ט, ביקש שנירגע. היה בלבול גדול, אף אחד לא ידע מה לעשות, כולם צעקו עליו שצריך לצאת לאזור פתוח ויצאנו לכיוון הבריכה. החלונות היו מנופצים והלובי היה מלא בשברי זכוכיות. כל מי שהיה בחדרים שליד הים עלה אלינו לאזור הבריכה".
"הכול היה חשוך, לא היה חשמל", מתאר דורון זיני את רגעי האימה, "עליתי חצי קומה לעזור לכמה אנשים שעמדו ולא ידעו מה לעשות, צעקתי להם באנגלית שיצאו החוצה. היו קורות שנפלו ונוצרו סדקים ארוכים בקירות. היה אינסטינקט לברוח. היו ישראלים שחשבו שזאת רקטה והתחבאו מתחת לשולחן. לקח לי כמה שניות להבין שזאת רעידת אדמה. כשעמדנו מחוץ למלון רצו פתאום המון תיירים מכיוון החוף וצעקו צונמי מגיע. לאן נברח? התרחקנו כמה צעדים וניסינו להקשיב, אחרי זה הסתבר שהגלים ריסקו כמה יאכטות אל החוף ולא מעבר".
"לא נתנו אוכל, לא היו שמיכות, איש לא דיבר איתנו"
"לא נתנו אוכל, לא היו שמיכות, איש לא דיבר איתנו"
אם רעידת אדמה בעוצמה דומה תתרחש בישראל, הנזק יהיה אדיר ממדים. ישנה סכנה של מאות הרוגים ואלפי פצועים בדרגות שונות, זיהום מים והתפרצות מגפות, שיבושים באספקת החשמל שיימשכו ימים ארוכים, דרכים שיחסמו עקב התמוטטות גשרים וסדקים שייפערו בכבישים, זיהום אוויר עקב מפעלים שיקרסו ועשרות אלפי אנשים שיהפכו לפליטים בארצם עקב התמוטטות עשרות אלפי מבנים. השעות שבהן הישראלים שהו בקוס הן דוגמה לחוסר האונים וחוסר היכולת של הרשויות לספק מענה מהיר למצב וסביר מאוד להניח שתרחיש כזה יקרה גם בישראל.
"כל הלילה היינו בבריכה", מספרת ביטון, "לא נתנו אוכל, לא היו שמיכות, איש לא דיבר איתנו או הסביר לנו מה קורה, הייתה הפסקת חשמל בכל האי. לא היה אינטרנט והיו כאלה שהתקשרו דרך חבילות הסלולר והתעדכנו דרך הארץ מה קורה". נועם מוסרי וחברותיה בילו את כל הלילה והבוקר שבעקבותיו על שפת הכביש שבקרבת המלון. "זה היה מקום פתוח שרחוק ממבנים ומהים ושם הרגשנו בטוח", היא אומרת, "בגלל רעידות המשנה לא חשבנו אפילו להיכנס למלון".
במקרה שרעידה בעוצמה כזאת תפגע בישראל, יישובים קטנים שמסביב לערים הגדולות צפויים למצוא עצמם בעדיפות נמוכה מאוד מבחינת כוחות ההצלה. המשמעות היא שאזרחי ישראל יצטרכו להפנים במהרה שהם עצמם כוחות הסיוע וההצלה. האחריות האישית של האזרחים תהיה קריטית במקרים של הצלת חיים וסיוע ללכודים ופצועים או טיפול בקשישים, בעלי מוגבלויות וילדים.
"לא היו לנו מזרנים לישון עליהם אז כל הישראלים התאגדו וארגנו לבד מזרנים ממיטות השיזוף", אומרת ביטון, "נכנסנו מהר לחדרים שקרובים לבריכה ולקחנו כריות ושמיכות כי היה קר מאוד והיו רוחות עזות".
"כל הלילה היינו בחוץ והיו בלי סוף רעידות משנה", מוסיף דורון זיני, "החלטנו שמתארגנים, לוקחים את הדברים מהמלון, את המזוודות, הכסף והדרכונים ונוסעים מונית לשדה התעופה. ביקשתי מהנהג לנסוע לאט, ואמרתי לו שאם קורה משהו שיעצור ונרוץ לשטח פתוח. הנהג רעד מרוב פחד. בדרך לשדה ראינו אנשים שיושבים ברחובות".
"ישראל חייבת לחזק מבנים קיימים ולהסביר לאנשים מה לעשות"
רעש אדמה עוצמתי יחזיר את ישראל עשרות שנים לאחור. ההלם בעקבות האסון יהיה עצום והאוכלוסייה תצטרך להתרגל למצב שבו ממדינה מפותחת, חלקים ממנה יהפכו לעיי חורבות. אזורים שלמים יהיו מנותקים מחשמל למשך ימים ארוכים ויש לכך השפעה על מערכות רבות ומגוונות מהזרמת מים ועד להפעלת ציוד להצלת חיים.
"במקרה שאסון כזה יקרה בישראל, הכי חשוב שהיה קשר בטלפון", אומרת מוסרי, "לא היה לנו שם קשר עם איש ולא ידענו דבר, חוסר הידע לגבי מה שקורה והיכולת להתקשר לאחרים ולברר מה עולה בגורלם הוא מתסכל ומעצים את החששות. אם בארץ יש רעידה אז זה קריטי שרשתות הסלולר לא יקרסו. חשוב שהרשויות יגיבו מהר ויסבירו לאנשים מה קורה ומה צריך לעשות, ושלא נחכה במשך שעות ברחוב בחוסר בהירות, כמו שהיינו בקוס לבד על הכביש, בלי מים, בלי אוכל ובלי ביגוד".
"נראה לי שהישראלים מתורגלים במצבי חירום אז אולי נגיב מהר יותר מהיוונים, שהיו פשוט בהלם. אפשר להבין אותם - המלון הוא הפרנסה שלהם והבתים שלהם נהרסו", מוסיפה ביטון.
"הלקחים החשובים מבחינתי הם שמדינת ישראל חייבת לבנות מבנים חזקים ולחזק מבנים קיימים, ובנוסף לחנך ולהסביר לאנשים מה לעשות ולאן לברוח כשיש רעידה", מסכם זיני. "נזכרתי שכשהייתי תלמיד בבית הספר תרגלנו איתנו ריצה לשטח פתוח בזמן רעידת אדמה וזה מה שעשיתי. אי אפשר למנוע רעידת אדמה, רק להכין את הציבור כמה שרק אפשר מבחינת תשתיות ופעולות. מה שבטוח - אי אפשר להכין נפשית את הציבור לדבר כזה, רק מי שחווה מבין".
